"ברית הזוגיות" כפתרון לנישואים בישראל- האומנם?
הסכמי הסטטוס קוו האגדיים שנחתמו ערב עצמאות מדינת ישראל בין ראשי הממסד הציוני חילוני אל מול הפלג החרדי דתי אורתודוקסי השמרן נועד להשתית סדר ויחסי גומלין נאותים בין העגלה המלאה לעגלה הריקה כלשונם של בעלי משורה. אולם אחת לכמה שנים צצה לה סוגיא כזו או אחרת במפתיע המערערת קלות את ההסכם ההיסטורי זה המקבל מפעם לפעם פנים חדשות. ואם בפנים חדשות עסקינן הרי שבמקרה הזה לא בטוח של נוכל לברך כשהגיעו פנים חדשות ודי לחכם המשכיל ברמזי מילים אלו.
לאחרונה הושמעו בכלי התקשורת מחלוקת בין רבני צוהר למשרד הדתות. ארגון צוהר הינו ארגון של פלג מרבני הציונות הדתית האורתודוקסית השואף לקרב בעזרת ארגונו ללא עמל ותמורה את ליבם של החילונים אל טקסי היהדות המסורתיים כברית מילה וחתונה יהודית כשרה. הויכוח החל סביב שימושם הלא חוקי של רבני צוהר ביכולת הרישום של זוגות צעירים לצורך עריכת חופה גם שלא במקום מגוריהם זאת כדי שרבנים מן הארגון יוכלו לחתן אותם על אף שהם אינם מן הישוב כפי המתבקש בחוק הישראלי. אחר ויכוחים רבים הושמע לאחרונה בשורה לפיה הושגה פשרה חוקתית בנושא זה והממשלה תקבל את טענותיהם של רבני צוהר שסגירת דלת בפני רבנים אלו לעריכת חופות לציבור הישראלי החופשי כמוה כאסון.
לאחרונה הושמעו קולות מקרב פובליציסטים בכרים נושאי דומיין הן מהתקשורת הכתובה והן המקוונת על פתרונות הכרחיים לנושא הנושא בישראל. לדעתם חייבת להיות אלטרנטיבה שאיננה נשענת על ההלכה היהודית והממסד הרבני. לדעתם על אף שיוזמה מצד רבני צוהר מבורכת היא הרי שיש לנו להתבונן האם גם בתוך מפעל מבורך זה לא מסתתר אותו מפעל רבני אורתודוקסי המשליט את דעותיו ואמונתו על תושבי ישראל שברובו הגדול אינו משתייך לממסד הרבני באשר הוא גם אם הוא מצטייר כידידותי.
מכל מקום על טענה זו אנו נרצה להשיב
צריך לזכור שאחרי הכל חובת הנישואין על פי ההלכה בישראל הוא דבר שאין תקדים באף מדינה מתוקנת בעולם להוציא מדינות איסלמיסתיות שאין אנו כלל וכלל מעונינים להשתוות אליהם. נושא זה הרי שהוא רגיש אודות לרגישות הגדולה המאפיינת את הצביון וההלכה היהודית בנושא של נישואין גירושים נושאי ממזרות והתבוללות. לצורך שמירה על קיום העם שבין כה וכה נאבק בשיניו דור אחרי דור להישאר באמונתו חובה על הציבור הישראלי להיות נאמן נאמנות כפולה לענקת אוטוריטה בלעדית לרבנות הראשית בנושא זה. ולא, גם בתוככי ישראל תיווצר התבוללות. לא מעט אניש דעה מציעים את פתרון "ברית הזוגיות" לפיה המדינה תכיר בבני זוג הנשואים על פי חוקי המדינה אך לא על פי חוקי ההלכה, ממילא אם ירצה זוג זה להתגרש הרי שהוא על פי ההלכה לא נשוי כלל ועניין הממזרות הכה חמור בעיני הממסד הרבני לא יהיה רלוונטי. ויש צד לומר שיש אמת מוצקה בפתרון זה
אלא שאנו נרצה להוסיף לדיון פנים אחרות ונשיב על זה שגם בעיני הציבור בישראל ספק אם הדבר יתקבל בברכה, וכי נעלמו מעינם של הוגי פתרון זה דף נחיתה המפנה את דעת הקהל הישראלית בנושא זה. אם דף נחיתה לא מצאנו הרי שבעיתונות הכתובה מוצאים אנו מפעם לפעם חשש לפתרון כזה גם מן הציבור הלא שומר מצוות. תוצאות סקרים המביעים את נאמנותם של ישראלים רבים לכך שהממסד הרבני מצד מורכבותו עדיין יהיה הגוף שייצג את נושא הנישואין בישראל מעיד נאמנה שנושא זה רגיש יותר ממה שאנו יכולים לדמיין. עוד יש לטעון מנין להם שהדבר על פי ההלכה לא נחשב ברית נישואין לכל דבר. הבקיא בספרות ההלכתית ימצא שגם קיום התחייבות נישואים שלא בדרך של חופה וקידושין כמוה כנישואין ולכל הפחות ספק נישואין הרי שלא יצאנו נשכרים גם מזה. מסקנתנו ברורה ככל שתהיה שאולי אי מציאת פתרון לדבר זה בדרך פרדוקס היא המזור להישרדותו של עמנו.
לאחרונה הושמעו בכלי התקשורת מחלוקת בין רבני צוהר למשרד הדתות. ארגון צוהר הינו ארגון של פלג מרבני הציונות הדתית האורתודוקסית השואף לקרב בעזרת ארגונו ללא עמל ותמורה את ליבם של החילונים אל טקסי היהדות המסורתיים כברית מילה וחתונה יהודית כשרה. הויכוח החל סביב שימושם הלא חוקי של רבני צוהר ביכולת הרישום של זוגות צעירים לצורך עריכת חופה גם שלא במקום מגוריהם זאת כדי שרבנים מן הארגון יוכלו לחתן אותם על אף שהם אינם מן הישוב כפי המתבקש בחוק הישראלי. אחר ויכוחים רבים הושמע לאחרונה בשורה לפיה הושגה פשרה חוקתית בנושא זה והממשלה תקבל את טענותיהם של רבני צוהר שסגירת דלת בפני רבנים אלו לעריכת חופות לציבור הישראלי החופשי כמוה כאסון.
לאחרונה הושמעו קולות מקרב פובליציסטים בכרים נושאי דומיין הן מהתקשורת הכתובה והן המקוונת על פתרונות הכרחיים לנושא הנושא בישראל. לדעתם חייבת להיות אלטרנטיבה שאיננה נשענת על ההלכה היהודית והממסד הרבני. לדעתם על אף שיוזמה מצד רבני צוהר מבורכת היא הרי שיש לנו להתבונן האם גם בתוך מפעל מבורך זה לא מסתתר אותו מפעל רבני אורתודוקסי המשליט את דעותיו ואמונתו על תושבי ישראל שברובו הגדול אינו משתייך לממסד הרבני באשר הוא גם אם הוא מצטייר כידידותי.
מכל מקום על טענה זו אנו נרצה להשיב
צריך לזכור שאחרי הכל חובת הנישואין על פי ההלכה בישראל הוא דבר שאין תקדים באף מדינה מתוקנת בעולם להוציא מדינות איסלמיסתיות שאין אנו כלל וכלל מעונינים להשתוות אליהם. נושא זה הרי שהוא רגיש אודות לרגישות הגדולה המאפיינת את הצביון וההלכה היהודית בנושא של נישואין גירושים נושאי ממזרות והתבוללות. לצורך שמירה על קיום העם שבין כה וכה נאבק בשיניו דור אחרי דור להישאר באמונתו חובה על הציבור הישראלי להיות נאמן נאמנות כפולה לענקת אוטוריטה בלעדית לרבנות הראשית בנושא זה. ולא, גם בתוככי ישראל תיווצר התבוללות. לא מעט אניש דעה מציעים את פתרון "ברית הזוגיות" לפיה המדינה תכיר בבני זוג הנשואים על פי חוקי המדינה אך לא על פי חוקי ההלכה, ממילא אם ירצה זוג זה להתגרש הרי שהוא על פי ההלכה לא נשוי כלל ועניין הממזרות הכה חמור בעיני הממסד הרבני לא יהיה רלוונטי. ויש צד לומר שיש אמת מוצקה בפתרון זה
אלא שאנו נרצה להוסיף לדיון פנים אחרות ונשיב על זה שגם בעיני הציבור בישראל ספק אם הדבר יתקבל בברכה, וכי נעלמו מעינם של הוגי פתרון זה דף נחיתה המפנה את דעת הקהל הישראלית בנושא זה. אם דף נחיתה לא מצאנו הרי שבעיתונות הכתובה מוצאים אנו מפעם לפעם חשש לפתרון כזה גם מן הציבור הלא שומר מצוות. תוצאות סקרים המביעים את נאמנותם של ישראלים רבים לכך שהממסד הרבני מצד מורכבותו עדיין יהיה הגוף שייצג את נושא הנישואין בישראל מעיד נאמנה שנושא זה רגיש יותר ממה שאנו יכולים לדמיין. עוד יש לטעון מנין להם שהדבר על פי ההלכה לא נחשב ברית נישואין לכל דבר. הבקיא בספרות ההלכתית ימצא שגם קיום התחייבות נישואים שלא בדרך של חופה וקידושין כמוה כנישואין ולכל הפחות ספק נישואין הרי שלא יצאנו נשכרים גם מזה. מסקנתנו ברורה ככל שתהיה שאולי אי מציאת פתרון לדבר זה בדרך פרדוקס היא המזור להישרדותו של עמנו.